<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער החמישה ועשרים</h1>
<h2>דף מ.</h2>
עדים שכתבו השטר וחתמו בו ומסרוהו ליד המלוה שוב אין יכולין לחזור ולכתוב אחר דאמרינן התם [ב"ב קס"ח ע"ב] מי שבא ואמר אבד שטר חובי אף על פי שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו את השטר אין כותבין, וכן מוכח בפרק גט פשוט ובפרק הגוזל קמא [צ"ח ע"ב] גבי שורף שטרותיו של חברו, וכן כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו ובתשובותיו [ח"א אלף ע"ג]. וכן כתבו המפרשים ז"ל בבתרא גבי שלש שטרות הן, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מהלכות מלוה [ה"י]. ובספר החשן בסימן מ"א. במה דברים אמורים בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו ואמר רב נחמן דהכי הוא חוץ מן האחריות שכותבין הכי שטרא דנן לא מגבינן ביה ממשעבדי ולא מבני חרי אלא כי היכי דתקום ארעא בידיה. ובשטרי מתנות שאין בהם אחריות כותבין דלא חיישינן דילמא נפיק מניה חרבא וכן כתב בספר החשן בסימן מ"א, ונראה דווקא קודם שמסרו השטר ביד המקבל יכולין לכתוב לו העדים כמה שטרות אבל כשמסרוהו בידו (ו)כבר עשו שליחותן כדאמרינן בגט בפרק המקבל [—התקבל] [גיטין ס"ג ע"ב]. אבל הטפסה בבית דין יכולין לעשות דליכא שום חששא כיון שאין בו אחריות. (והרא"ש) [כתב הרא"ש] בתשובה [כלל ס"ח סימן ל"א] מי שהוחזק שם (בכנויו) [כינויו] בעיר וכתבו עליו שטר באותו כנוי ואחר כך נודע שהיה לו כנוי אחר יכולין העדים לכתוב שטר אחר בשם הכנוי השני ולא אמרינן עשו שליחותן, וכן אם טעו בשם הלוה או המלוה או הסכום חוזרין וכותבין ואפילו אם לא החליפו השטר כשר הוא, וכן כתב בספר החשן בסימן (ל"ו) [מ"ט]. כתב הרב בעל המאור בפרק זה בורר [כ"ה ע"ב] שהודאה בפני עד אחד אינה כלום אפילו אמר לו אתה עדי ולא משתבע אפומיה ולא מיחייב אם הודה דמילי דכדי נינהו עד דאמר לשנים אתם עדי, וכן כתב הראב"ד ז"ל משמיה דגאון ז"ל. ובעל העטור הביא באות הודאה פלוגתא דרבואתא אי מהני או לא מהני ובסוף דבריו כתב ואסיקנא דכל קנין וכל הודאה בפני עד אחד לא מהני ומאן דאמר מהני טועה הוא. אבל אבי זקני הרמב"ן ז"ל בפרק חזקת [ב"ב מ' ע"א] גבי הודאה בפני שנים כתב דהודאה בעד אחד מהניא ומצטרפת עם עד אחד, ומסמיך דבריו מן הירושלמי [סנהדרין פ"ג ה"ח]. וכן כתבו תלמידיו גם כן בשטותיהם שם, וכן כתב בעל החשן בסימן פ"א בשם תשובות הריא"ף ז"ל והרא"ש ז"ל [שבועות ל"ד ע"ב], וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ז' מהלכות טוען ונטען [ה"א]. והעדים אין כותבין עד שיאמר להם כתובו כדאיתא בפרק חזקת [מ' ע"א] וכבר הארכתי בזה בשער (ה"א) [י"א].
<h2>דף קסב:</h2>
בפרק גט פשוט [ב"ב קס"ב ע"ב] תניא היו ארבעה או חמישה עדים חתומים על השטר ונמצאו הראשונים קרובים או פסולים תתקיים עדות בשאר ומסייע לה חזקיה דאמר מלאהו בקרובים כשר ואל תתמה שהרי אויר פוסל בשלשה סכך פסול פוסל [בארבעה], כלומר שאם יש אויר בין השטר והעדים יכול למלאתו בקרובים כמו שאויר בסוכה שהוא פוסל בשלשה אם מלאהו בסכך פסול כשרה לפי שסכך פסול אינו פוסל אלא בארבעה. ותניא בתוספתא דגטין [פ"ז ה"י] גט שחתמו עליו חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובין או פסולין לעדות תתקיים [עדות] בשאר. ירושלמי [גיטין פ"א ה"ד] שטר שחתמו בו חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים פסולין או קרובים כשר ותתקיים עדות בשאר ר' אילא בשם ר' ייסא אתיא כמאן דאמר עדים חותמים בשטר זה שלא בפני זה ברם למאן דאמר אין העדים חותמין זה שלא בפני זה אפילו בסוף. ודקאמר ונמצאו הראשונים פסולין או קרובים הוא הדין נמי אם היו בסוף תתקיים עדות בשאר שכמו שאם הקרובים או הפסולין החתומין בתחלה אנו אומרין שאויר היה שם ומלאוהו בקרובים, כך אנו אומרים אם חתמו בסוף שלכבוד חתמו כן כתב הרמב"ן ז"ל, ודחה מה שכתבו המפרשים ז"ל דדוקא בשנים הראשונים אבל באחרונים לא וסמכו בזה על רב יהודאי ז"ל גאון, והאריך בזה גם כן בפרק ב' דגטין [י"ח ע"ב]. וכתוב בספר החשן בסימן מ"ה דדוקא בדיעבד הוא דמכשרינן הכי אבל לכתחלה לא מחתמין קרוב. ודעת הרא"ש ז"ל דדוקא כשהקרוב בתחלה הוא שכשר אבל בסוף לא, אמנם כתב בתשובה [כלל ס' סימן ה'] שאם העדים הכשרים קיימים שיבואו לבית דין ויעידו ויכתבו עדותן בשטר וחשיב כשטר ראשון, וצריך לבאר בה שהעדים הכשרים יעידו שבשעה שחתמו בשטר לא היו פסולין עמהם אבל אם ישבו כלם לחתום כאחת או שנמסרה להם עדות כאחת בטלה כל העדות כמו שאכתוב בסמוך בס"ד. אבל אם הם מסורגים כלומר שחתמו כשר ופסול וכשר השטר פסול כן כתב רבנו האיי גאון ז"ל. ואף על פי שהרמב"ן ז"ל מפקפק בדבר אבל בסוף דבריו כתב שאין לחלוק על הגאון ז"ל. ובשם הריא"ף ורבינו יעקב ז"ל. בין בתחלה בין בסוף כשר, ונראה דדוקא בלא מסורגין כדברי רבנו הגאון ז"ל.
<h2>דף קסח:</h2>
עדים שכתבו השטר וחתמו בו ומסרוהו ליד המלוה שוב אין יכולין לחזור ולכתוב אחר דאמרינן התם [ב"ב קס"ח ע"ב] מי שבא ואמר אבד שטר חובי אף על פי שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו את השטר אין כותבין, וכן מוכח בפרק גט פשוט ובפרק הגוזל קמא [צ"ח ע"ב] גבי שורף שטרותיו של חברו, וכן כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו ובתשובותיו [ח"א אלף ע"ג]. וכן כתבו המפרשים ז"ל בבתרא גבי שלש שטרות הן, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מהלכות מלוה [ה"י]. ובספר החשן בסימן מ"א. במה דברים אמורים בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו ואמר רב נחמן דהכי הוא חוץ מן האחריות שכותבין הכי שטרא דנן לא מגבינן ביה ממשעבדי ולא מבני חרי אלא כי היכי דתקום ארעא בידיה. ובשטרי מתנות שאין בהם אחריות כותבין דלא חיישינן דילמא נפיק מניה חרבא וכן כתב בספר החשן בסימן מ"א, ונראה דווקא קודם שמסרו השטר ביד המקבל יכולין לכתוב לו העדים כמה שטרות אבל כשמסרוהו בידו (ו)כבר עשו שליחותן כדאמרינן בגט בפרק המקבל [—התקבל] [גיטין ס"ג ע"ב]. אבל הטפסה בבית דין יכולין לעשות דליכא שום חששא כיון שאין בו אחריות. (והרא"ש) [כתב הרא"ש] בתשובה [כלל ס"ח סימן ל"א] מי שהוחזק שם (בכנויו) [כינויו] בעיר וכתבו עליו שטר באותו כנוי ואחר כך נודע שהיה לו כנוי אחר יכולין העדים לכתוב שטר אחר בשם הכנוי השני ולא אמרינן עשו שליחותן, וכן אם טעו בשם הלוה או המלוה או הסכום חוזרין וכותבין ואפילו אם לא החליפו השטר כשר הוא, וכן כתב בספר החשן בסימן (ל"ו) [מ"ט]. כתב הרב בעל המאור בפרק זה בורר [כ"ה ע"ב] שהודאה בפני עד אחד אינה כלום אפילו אמר לו אתה עדי ולא משתבע אפומיה ולא מיחייב אם הודה דמילי דכדי נינהו עד דאמר לשנים אתם עדי, וכן כתב הראב"ד ז"ל משמיה דגאון ז"ל. ובעל העטור הביא באות הודאה פלוגתא דרבואתא אי מהני או לא מהני ובסוף דבריו כתב ואסיקנא דכל קנין וכל הודאה בפני עד אחד לא מהני ומאן דאמר מהני טועה הוא. אבל אבי זקני הרמב"ן ז"ל בפרק חזקת [ב"ב מ' ע"א] גבי הודאה בפני שנים כתב דהודאה בעד אחד מהניא ומצטרפת עם עד אחד, ומסמיך דבריו מן הירושלמי [סנהדרין פ"ג ה"ח]. וכן כתבו תלמידיו גם כן בשטותיהם שם, וכן כתב בעל החשן בסימן פ"א בשם תשובות הריא"ף ז"ל והרא"ש ז"ל [שבועות ל"ד ע"ב], וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ז' מהלכות טוען ונטען [ה"א]. והעדים אין כותבין עד שיאמר להם כתובו כדאיתא בפרק חזקת [מ' ע"א] וכבר הארכתי בזה בשער (ה"א) [י"א].
